<h1>ראב"ן — ב"ב</h1>
<h2>דף ז.</h2>
[ב"ב קמ"ב ע"ב] ותינוק בן יום אחד נוחל בניכסי אמו אם מתה ומנחיל לבנים מן האב אחיו, אבל עובר שמתה אמו ומת גם הוא במעיה לא, דהוא העובר מיית ברישא קודם לאמו ואפילו מפרכס במעיה לאחר שמתה לאו חיות הוא דהוי כזנב הלטאה שמפרכסת ואין הבן יורש את אמו כשמת הוא קודם לאמו להנחיל לאחיו מאביו. וגם בן יום אחד ממעט בחלק בכור אבל עובר לא ממעט דוילדו לו בעינן בשעת מיתתו ובן הנולד לאחר מיתת האב אינו ממעט בחלק בכור וילדו לו בעינן. ובכור הנולד לאחר מיתת האב אינו נוטל פי שנים כגון [שלא] (ש)היו לו בנים ונשא אשה ומת [וביכרה] (ובכורה) אחרי מותו אינו נוטל פי שנים דיכיר בעינן, וכולהו הני הלכה הם.
<h2>דף כג.</h2>
הרב ר' אפרים מרינשבורק תמה על מתניתין [ב"ב קע"ג:] דהמלוה את חבירו ע"י ערב וכו' עד רשב"ג אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב כיוצא בו אמר רשב"ג הערב לאשה בכתובתה וכו', וקשיא לי מה כיוצא בו שייך הכא למימר (כיוצא בו) הא לא דמי לרישא כלל דבשלמא במס' ערכין [כ"ג.] דתנן התם המקדיש והיה עליו כתובת אשה וכו' עד כיוצא בו אמר רשב"ג הערב לאשה כו' התם שייך למימר כיוצא בו דחייש לקנונייא אבל בגט פשוט היכי שייך למיתני כיוצא בו הא לא דמי לרישא כלל. וכתב נמי ששאל את פי רבינו ר' יצחק והודה לו דלא גרסינן ליה הכא (דגט) [בגט פשוט] כלל אע"ג דאיתה בכל הספרים. ותימה לי אליעזר על פה קדוש אם אמר דבר זה והא אתמר עלה [ב]גמרא [קע"ד:] משה בר עבדי ערב (בכתובה) דכתובה דכלתיה הוה וכו' עד א"ל רבא והא ידירנה הנאה תנן, (ומדאית) [ומדאייתי] עלה [ב]גמרא ש"מ דגרסינן לה. ומאי שאמר דהאי וכיוצא בו ל"ש ארישא כלל, איברא שייך ושייך לפום מתרצא דמדתרצינן למתני' בגמ' המלוה את חבירו ע"י ערב לא יפרע מן הערב ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב בד"א בשאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב וקבלן אף על פי שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן, ר' שמעון בן גמליאל אומר אם יש נכסים בין ערב בין קבלן לא יפרע מהם דכיון דיש לו ללוה במה לפרוע ואינו פורע ודאי עשה קנונייא עם המלוה ליפרע מן הקבלן ולהפסידו לקבלן והאמר ר' שמעון שלא יפרע מן הקבלן כיוצא בו אמר רשב"ג הערב לאשה כו' דחייש לקנונייא, דמדאיתה למתניתין וגמרא הכא והתם בערב ש"מ טעמא דרבן שמעון הכא והתם משום קנונייא.
[ב"ב קע"ד ע"ב] אמר רב הונא ש"מ שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנונייא על הקדש, ומסקנא דנקט האי פלוני שטר מקויים בידו וכיון דמודה שלא פרעו שקיל דודאי לא עביד קנונייא אבל לא נקיט שטרא או נקיט ואינו מקויים אמרינן אדם עשוי [שלא] להשביע את עצמו להכי (אמרי') [אמר] כן והכל הקדש. רב ושמואל דאמרי תרווייהו ש"מ שאמר מנה לפלוני בידי אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין וה"נ דנקט פלוני לשטרא בידיה ואינו מקויים אמר תנו קיימו שהודה שלא פרעו לא אמר תנו לא קיימו וצריך לקיימו וכן הלכה.
